סקירת ספר הדרן / מ. מילר <אזהרה: מכיל ספוילרים על הספר הדרן תחת הכותרת ‘העלילה’> אם חשבתם שהעולם הוא לא שחור לבן, טעיתם. בדרום אפריקה

אזהרת ספוילרים: מכיל ספוילרים על הספר זוזוז את הסקירה לספר תוכלו למצוא כאן, כתובה ושנונה טוב בהרבה משאני אצליח להפיק גם לו אשחיק מקלדתי לשווא,

כתבתי ספר, אני אוהב/ת אותו, רוצה להוציא אותו לאור. מה עכשיו? ה’עכשיו’ הזה מתחלק לכמה שלבים. אציין אותם כאן ברשימה מסודרת, אחד אחרי השני, ולאחר

 פורסם בעיתון פנינה – בקהילה   לא שוד לאור היום, לא פריצה באפלת הלילה, כן חוזר על עצמו שוב ושוב ומכונה גניבה: על העתקת חומר

[זהירות! פוסט זה מכיל ארס חדשני ורעיל שעלול להרוס לכם את קריאת טווח אפס (ספוילרים, בלעז’)]   אייל מת. אייל גלבוע, האיש והאגדה. זה שאף

יש אנשים שלוקחים אותנו לחו”ל. יש אנשים שלוקחים את חו”ל אלינו. בתיה ענה, מחברת הספרים “עולם חירש” ו”עולם נכה“, קרוצה מהסוג השני. בספרה “עולם חירש”

על חריזה: מהי וכיצד “בעיניי זו ירידת הדורות כשכותבים שיר ללא חריזה”. כך כותבת מ. דודי בתגובה להזמנת פתיחת דיונים במאמר הקודם. “אפילו חריזה שטחית

מהי, בעצם, ביקורת ספרות? בשנים עברו ביקורת לא הייתה נפוצה כל כך בציבור שלנו, היא הייתה מעין חיה מאוסה שהיוצרים והכותבים סלדו ממנה. היא לקחה

לפני מספר שנים ביקרתי במוזיאון בימש (Beamish) באנגליה. המוזיאון הוא שטח פתוח המתפרש על פני גודל של עיר, ונמצא ליד ניו קאסל. המקום הוא מעין