לפני שנה וחצי נפגשתי עם לקוח בעל חנות לפיתוח תמונות וכל המסתעף. במהלך הפגישה דיברנו על הפרסום, ומשהתברר שבאותו יום צריכה המודעה לרדת לדפוס, הוא חייג בשבילי למעצבת שקבלה הנחיות מידיות למודעה. זה הלך מצוין. התגובה הישירה למודעה היתה הצפה של קונים בחנות, וההכנסה ביומיים האלה היתה בערך כמו שהכניס בחודשיים שקדמו לו. כל זה ללא שינוי מהותי מעבר למודעה, לא מבצע או משהו כזה – רק מודעה אחרת.במקביל הכנתי לו תכנית עבודה לשיווק. בגלל מרכיבים שונים שהגדירו את האתגר, אופי הלקוח היצירתי להפליא, אך לא מבין בפרסום, ושוק דינמי ותחרותי, הצעתי ללוות את הפעילות. כמובן שיש לזה מחיר, גם אם במקרה שלו לא מאוד גבוה. הוא אמר שמכניס עכשיו יועץ עסקי, ויתייעץ איתו. אחרי יום חזר עם התשובה: היועץ אמר שזה יקר, הוא גם מבין בשיווק, ונראה לו שיסתדר לבד. איחלתי לו הרבה הצלחה ונפרדנו.
חלפו מספר שבועות, ונחשפתי לפרסום שלו. הוא לקח קופירייטרית-מעצבת, שאני מכירה דווקא, שהכינה לו מודעה. המודעה היתה כתובה טוב, אבל ממש לא תאמה את האסטרטגיה שלי. למען האמת, זו זכותם. אחרי הכל, הם יכולים לעשות את הטוב בעיניהם. אבל מכיוון שהייתי בקיאה בפרטים של העסק, חששתי קצת לגורלם.
לאחר תקופה קצרה, התברר לי שהלקוח פותח חנות נוספת. זה נגד את ההמלצה שנתתי לו זמן מה קודם, לחלוטין. דיברנו על נושא פתיחת חנות נוספת, במיקום מרכזי, וסיכמנו שכרגע לא כדאי מבחינה שיווקית. האם הפרסום השונה הניב תוצאה בלתי צפויה? היה קשה לי להאמין. אולי היועץ העסקי ראה דברים שלא ראיתי? קיוויתי בשבילו שהצעד הזה, גם הוא, יביא לו רק טוב.
בעולם כמו שלנו, אי אפשר שלא לשמוע על פתיחת חנות חדשה, ועוד יותר על השיפוצים שנערכו בה. לא העזתי לבוא לבקר. לא היה לי נעים שאולי הלקוח, בליווי של היועץ ושל חברתי הפרסומאית שספרה לכולם על המיתוג מחדש שערכה לו, יראו אותי. פחדתי שמא טעיתי בהערכה שלי. אולי עכשיו, כשהוא מצליח כל כך (חברתי טרחה לספר בכל מקום אפשרי על ההצלחה האדירה שלו), הוא שמח שהחליט לוותר על שירותי הטובים.
מצד שני, היו לי גם חששות שאולי מישהו אחר טעה פה. ההוא שהחליט לפתוח בכל זאת, למרות כל הגורמים שהסבתי אליהם את תשומת ליבו קודם לכן. החששות האלה העיקו עלי. התלבטתי האם להתעניין או לא, אבל החלטתי שאין זה מתפקידי. אולי הוא רק אמר שנראה לו שהמחיר שלי לליווי יקר לו, וזו היתה רק התחמקות אלגנטית? למה שאכפה את דעתי עליו?
ההשקה החגיגית הסתיימה. המודעות לא היו טובות בעיני, והתלבטתי אם זה האגו הפגוע שלי, או ההבנה המקצועית. החלטתי לשתוק כל עוד אני לא בטוחה. יותר מזה, גם אם הייתי יודעת שזה רק הפן המקצועי, כמה אפשר להידחף?
חלפו שבועות של רוגע ושלווה. מידי פעם יצא לי לראות את הפרסום, חברתי כבר לא היתה חתומה עליו, והבנתי שמישהו, הלקוח או היועץ, רצה לחסוך עוד קצת. עכשיו כבר יכולתי להתעניין אצל החברה על הנושא, אבל לא היתה סיבה לעשות את זה. קרה שעברתי ליד החנות, לפעמים היא היתה ריקה ולפעמים מלאה, לא משהו שאפשר ללמוד ממנו על המצב.
אבל אז חלפה שנה. ואחרי חודש הוא התקשר, שאולי יש לו זיכוי אצלי, כי הוא צריך מודעה טובה מהרגע להרגע. לא היה לו זיכוי, אבל זו היתה הזדמנות לשמוע מה קורה. “כשדיברנו, היו לי רווחים של 120 אלף לשנה, זוכרת?” כן, זכרתי. זכרתי גם את התכנית הזהירה שלי, איך להגדיל אותם.
ומה היום? שאלתי.
“אז זהו. כרגע אני במינוס 350 אלף שקל, ובכל חודש צובר עוד מינוס 15 אלף. הייתי רוצה לעבוד איתך קבוע, אבל אם אז לא יכולתי להרשות לעצמי, היום ודאי שלא…”
אין לסיפור הזה סוף שמח עדיין. אני מקווה שיהיה. אולי יום אחד הוא יפסיק לחסוך, וילך למישהו מקצועי באמת, שיעזור לו להרוויח קצת. או הרבה. הלוואי.
