[אזהרת ספוילרים על סדרת מרגל להשכרה]
טוב. אז את אייל גלבוע לא צריך להכיר לכם, אתם מכירים אותו היטב ואם לא – רוצו להכיר. גילינו אותו לראשונה ב2014 בחטיפת אריה להב. פגשנו בו שוב ב2015, באנגליה. קראו לו אז ג’ק נובר אבל ידענו היטב שזה אייל, לא לעבוד עלינו. (למרות העובדה שהוא הצליח להתחפש די טוב, יש לציין, בכל זאת אי אפשר היה לטעות בו.) בשלישית ראינו אותו בלוחמי הצללים, מלהטט באינספור זירות, וברביעית באוקראינה, התנקשות. ספר אדיר.
אבל לא עליהם הביקורת עכשיו.
הפעם זה היה בארצות הברית. אה, ובקובה.
אז איך אייל הגיע לשם, הא? תסבירו לי. הוא היה אמור לשבת בבית יפה, אזוק לתפארת על ידי אשתו הנאמנה ושותה תה צמחים בריא, לחזק את גופו החבול. כבר היינו מוכנים לחתום על זה שהיא לא ת-סכים לו לעזוב את הבית, אחרי מה שהוא עולל!
כנראה שהיא כן אזקה אותו, לפי כללי ההסתברות וההיגיון. כנראה גם שלא היה לו מסובך להתיר את עצמו מהאזיקים.
בכלל, כל השלום בית שלהם שם לא כל כך ברור. תסבירו לי איך אישה שכבר אבדה את בעלה מוכנה להקריב כל כך הרבה? אז היא מרחמת על הילדים, נו נו. אם הייתה באמת מרחמת עליהם…
טוב. נשאיר להם להתמודד עם זה. יש לציין ששיחת ההבהרה שלהם לחיי נישואין תקינים נעשתה בצורה בוגרת יחסית. אבל גם לזה נניח. טוב שהייתה להם כזאת שיחה, אחרת היינו דורשים אותה בעצמנו.
הלאה. אייל מגיע לארצות הברית. הוא נסחט על ידי המתחרה שלו בכשרונות, ג’ון סמית. סמית עצמו ברנש מהסרטים – סוף סוף מישהו מתחרה באייל גלבוע האגדי! אבל גם הוא מת ): . טראגי. חבל על נרצחים וכמעט לא משתכחים – הוא היה בחור לעניין.
ברגע שהוא מת שכחנו ממנו. העלילה מיד עברה טוויסט פתאומי, וג’ון סמית ומעלליו נזנחו לחלוטין לטובת עלילה חדשה. למה זה? תהינו. רוצים עלילה, תעשו עלילה. מה זה לדלג מפה לשם, ומשם לפה? זונחים את סמית? תגמרו את הספר. אל תכניסו שתי עלילות שונות בתוך כרך אחד, ובסוף תקשרו אותן עם איזה פתיל כסוף מלא הילה ומסתורין.
טוב, לא שאלו אותנו. אייל ממשיך.
הוא מגיע לקובה! הורה. קבלו אותו בתופים ובמחולות. אה… לא, אין תופים, גם לא מחולות. הוא כרגיל מעולל לנו הרבה כאבי ראש מיותרים. למה מיותרים? זה מרגש! זה אקשן! זה כיפי! אבל די… כמה אפשר? תנו לנו לישון.
חה, צחקוק אכזרי. איזה לישון? תשכחו מזה. אייל לא ישן כבר 24 שעות, ואתם רוצים לישון? תתביישו לכם. אייל עסוק, אנחנו איתו. הוא פורץ במומחיות למאורת סוחרים בסמ-<צונזר>-חומרים מסוכנים, ומשם מגיע למאפיה.
מה הוא עושה במאפיה? אה, לא משהו מיוחד. מגיע, מתחבר, קונה אמון… בקטנה. בטוב טעם ודעת הוא עוזר להם להשתלט על מחסן תרופות, צ’יק צ’ק ממש קלי קלות, ואז ברגע האמת הוא עוד פעם מראה כוחות על ומצליח לשחרר את כמעט כולם מהזירה. אל תשאלו איך, הנסתרות לאייל.
משם הוא ממשיך להפתיע אותנו עם יכולות מרשימות. הוא הופך להיות השוטר הטוב ומשתלט על כל המאפיה, מגיש אותה למשטרה על מגש של כסף. אבל אז, פתאום, הוא מתרגש. יאו, מה זה מתרגש. פתאום הוא מגלה שהמאפיונרים הם בעצם ממש טובים, מסכנים כאלה, ודמעות חמות עולות בעיניו בחושבו על כפר של ילידים כהי עור שהממשלה מתעללת בהם. נורא מסכנים. ואז, באקט של גבורה מסעירה הוא מחליט: אני – אלך – להציל אותם.
אשתו מחכה לו בבית? למי אכפת. הילד שלו רועד שאבא שלו יחזור? בקטנה. הוא – חייב! להציל את הכפר מכיליון.
אה, וכמובן, לא שוכח לצרף את גיסו לטיול. תגיד לי מה נסגר איתך? מה חסרה לך הצרה הזאת על הראש? ילדון איתך במשימה כזאת רגישה? אז מה אם גידי עושה לך פוזות. על מחבלים קשוחים ממנו הצלחת לאיים, ובחור בן 17 אתה לא יכול לשלוח הביתה?
אייל, לצערנו, לא הקשיב לנו אלא לקח את גידי איתו. בעזרת כשרון שתכף נדון בו – הוא מתחמק עם כל שבעת הנפשות שלו+של גיסו ומגיע לכפר.
עד כאן התקציר. ההמשך – מתרחש מדי מהר בשביל לעקוב אחריו. ואף אחד לא מצליח לעקוב אחרי אייל גלבוע, מי שינסה יקבל מיד אגרוף לסרעפת. תשאלו את פול.
אפרופו פול. בחור מעניין, קצת מוזר ומעופף כזה. לא כל כך ברור מיהו. בתחילה קצת חשדתי בו שאולי הוא אפילו המושבע האחרון, אבל הוא היה בסדר. נורא התפעל מאייל, וואלה איך התפעל. יצא מכליו, מחא לו כפיים, אפילו חתם איתו על חברות. נו נו.
אה, והוא לא היחיד שיוצא מכליו. תשאלו כל בנאדם בגלובוס מי זה אייל גלבוע, תבדקו את התגובה שלו. רק אני היחידה שבחיים לא שמעתי עליו לפני הסדרה?
איך זה? איך זה שכולם מתפעלים ממנו?
נשאל זאת אחרת: איך יש כל כך הרבה מה להתפעל ממנו?
במציאות שלנו יש הרבה סוכנים מוכשרים. יש סוכן שמומחה עולמי בפצצות. יש סוכן שגאון בחקירות, ויש, כן, אפילו יש כאלו שמוכשרים בשטח!
אייל גלבוע יש רק אחד. לא, הוא לא מושלם. מה פתאום. פחח… יש לו חיסרון משמעותי, הוא לא טוב במוסיקה.
חוץ מזה, הוא טוב בהכל. גם גאון מחשבה, גם אנליסט שנון, גם חזק ושרירי, גם מומחה נשק ופצצות, גם מהיר תגובה ובעל אינסטיקטים מרשימים, גם פועל מעולה בשברירי שניות, גם יודע שש-שבע שפות (ספרדית הוא לא! סמיילי חש את עצמו), גם אבא נהדר, גם מוסרי, וגם סוכן.
וגם, בחיים לא מת.
לא, הוא לא לובש שכפ”ץ. אפילו הקמע שלו אף פעם לא הציל אותו מספיגה של קליע בחזה. וקליעים בכתף, הרי, הוא מומחה בהם.
עוד מילא אייל מוכשר, עוד מילא. אבל תסבירו לי איך כל עשרות ומאות הכדורים ששרקו סביבו במהלך 34 שנותיו היו כל כך מוכשרים כמוהו?! תסבירו לי סטטיסטית איך זה עובד. רק חסר קליע אחד טיפשון שיכוון טיפ טיפהל’ה שמאלה יותר, והלך על אייל.
אבל אי אפשר. אם הלך על אייל, הלך על הסדרה.
אז בחרוף נפש וביכולות מדהימות ניצל אייל פעם אחר פעם, בניסיות מופלאה. וכמובן שהוא לא שוכח להודות על כך נרגשות לאביו שבשמיים, רק שבספר זה לא כזה מודגש. כי זה ספר מתח, מה אתם רוצים. לא ספר לימוד. בשביל תפילה תפתחו סידור.
ברגש אייל סטאר.
הוא אבא למופת, שבאמת אכפת לו מהילדים שלו. משחק איתם, מדבר איתם, צוחק איתם. חוגלת שלו ברנשית לא רעה בכלל. רק תלמדו אותה איך להחזיק אקדח ואיך להגות מחסנית, והיא תצטרף אל אבא שלה לטיוליו. ושאפרת תבכה. גם ככה היא עושה את זה לא רע ולאף אחד לא אכפת.
בעצם כן אכפת. אייל מרגיש נורא ואיום, הוא מבטיח לעצמו אלף ואחת פעמים שיותר הוא לא יוצא למשימות.
אבל הוא כן יוצא. כן ובדווקא!
כשאוכלים מדי הרבה שוקולד נמאס. אבל שוקולד זה טעים! אז מה, עדיין נמאס. די, כמה משימות אפשר! כמה אייל מסתכן. כמה אקשן, כמה! אבל אקשן זה כיף? עדיין. תנו לנו טיפה לנשום בין עמוד לעמוד.
מצד שני, קנינו ספר מתח. אנחנו רוצים שיספקו את הרצון שלנו.
עדיין אין לי תשובה על הברוך הזה.
אך גם אין מנוס מלדלג על השאלה הזאת. ימים יגידו, אייל הרי לא יוכל להמשיך להתרוצץ ברחובות עם אקדחים שלופים עד מאה ועשרים. באיזשהו שלב, מוקדם או מאוחר, מישהו ישלח אותו לבית אבות ושם הוא יספר לנכדים שלו על הסדרה שבה הוא כיכב.
מה עוד יש בה, בסדרה? שמא נשאל זאת על הספר, יען כי בו מתמקדת הביקורת.
רגש. אחלה רגש. אייל הוא איש “בנאדם”, יש בו רגשות ומוסריות, והתמרון בין המתח לרגשות שלו מעורר קונפליקטים מדהימים ביופיים.
יש בו גם אמינות מדהימה. מאה אחוז נאמנות לפרטים ולדיוקים, תחקיר עמוק ואותנטי. מה שכן, יש שם גם הטפות מידע אובססיות. לא רק אינפורמציה אלא גם פרטים: קלטנו, קלטנו שלושים פעם לפני זה שלאייל עיני פלדה, ואנחנו כבר יודעים שסוכנים מאומנים לשלוט על רגשותיהם! להגיד לנו עוד פעם? עובר. עוד פעם? נבליג. עוד פעם? כבר לא. תכף לא נשלוט ברגשותינו מרוב עומס הטפה.
בכל אופן, עד כאן קשקושינו להיום. אין מה להגיד, מחכים כבר לספר הבא.
*ממקומו של אייל נמסרת התגובה: “תעמדו בתור”.*
*גולשים יקרים
אפשרות התגובות באתר הופסקה לעת עתה.
אשמח לקבל מכם בינתיים תגובות על הבלוג באישי, במייל myperitzman@gmail.com
