לאחרונה גיליתי שהדופק שלי עולה כשאני קוראת את הסיפור שלי מודפס.
כאילו רק אז, כשהוא בעיתון, באה החוכמה לבקר במוח שלי, ואני מלקה את עצמי: ‘כאן היית צריכה לכתוב ככה’, או ‘כמה קיטשי המשפט הזה’.
הגעתי למרים. ופתאום, רגע פתיחת העיתון וראיית המילים בפרינט, הפך לקסום, מרגש.
בלי קוצים שדוקרים בעיניים.
היא יודעת לקחת את החומרים הטובים, לא לוותר להם, לעשות אותם הכי טובים שיש, ועדיין להשאיר את הטעם שלי.
יושבת בשקדנות, עירנית ומרוכזת, ומוציאה את הסיפור שלי מקצועי ויפה.
נס שנכנסת לחיי, מרים.