המושג “טקסט”, בעצם, כולל בתוכו רבדים רבים. טקסט לא נולד ביום אחד, והוא לא רק אל”ף בי”ת. יש לו הרבה שלבים שעומדים מאחוריו:
כהשוואה, נגדיר את האל”ף בי”ת של הטקסט לדרגת דומם.
ב. אחרי שלב האותיות, מגיע שלב המילה. כל כמה אותיות יוצרות ביחד מילה. מילה מורכבת מ: מ, י, ל, ה.
זהו שלב הצומח. למילה יש משמעות אדירה, מכרעת, מילה יכולה לבנות ומילה יכולה להרוג. אך היא עדיין שלב מתחיל.
ג. אחר כך מגיע שלב המשפט. כל כמה מילים שאנחנו שמים אותן ביחד, יוצרות לנו משפט.
זהו שלב המדבר. משפט מסוגל לספר לנו, משפט נושא בחובו אדם חי.
אבל, לאדם הזה עדיין אין אישיות. אנחנו עדיין לא יודעים מי הוא. הוא רק משפט, שנותן לנו אדם, אך אנחנו לא יודעים מה המשפט הזה קשור ולאן.
זה מביא אותנו לשלב הבא, והעצום:
ד. שלב הפסקה והפרק.
השלב הזה, נקרא לו שלב היהודי. זהו השלב הכולל: זה מספר לנו על הטקסט. זה הטקסט.
ואז, מגיע השלב האחרון, שהוא בעצם כולל את כל השלבים ביחד:
ה. שלב הנשמה.
בלי הנשמה – האדם הזה לא חי. בלי התוכן של הטקסט – הוא יכול להיות בלי כלום. אפס.
הנשמה היא המהות.
הרי גם השורה הזאת:
שורה תפוח אידיאלי בלי אין עוד מחר צהוב
גם היא כוללת את רוב השלבים. הרי יש לה את שלב האל”ף בית, ויש לה את שלב המילה, ואת שלב המשפט. אבל היא לא שווה כלום. כי אין לה נשמה.
הנשמה, התוכן, זהו השלב הכי מכריע בטקסט. הוא אומנם לא יכול לבוא בלי כל השלבים הקודמים (למעט ציטוטים, שיש להם נשמה גם בלי שלב הפסקה), אבל זה השלב הכי הכי משמעותי.
עכשיו, איך זה מגיע למעשה?
בעריכת טקסט, יש כמה שלבים. יש את שלב ההגהה, יש את שלב העריכה הלשונית (שזה כולל לעיתים גם עריכה סגנונית), ויש את שלב עריכת התוכן.שלב ההגהה מתמקד על האות.
העריכה הלשונית תתפוס שגיאות תחביר, תנסח את המשפט נכון יותר, תמקד את הנשוא והנושא. בנוסף, העריכה הלשונית תתקן את הפיסוק (פסיק במקום נקודה, להוריד שלושה סימני קריאה לאחד, להוסיף כאן נקודה.
הוספת מרכאות, לעומת זאת, תהיה שייכת לקטגוריית ההגהה, כיוון שזאת שגיאת כתיב.)
עריכת הסגנון לא תעבוד עם “כן נכון ולא נכון”, כי בסגנון אין שחור לבן. זה לא כמו לכתוב ‘לחתוב’ עם ח’, שזאת שגיאה. בסגנון זה עניין של טעם. אלא שיש טעם נכון יותר, ויש טעם נכון פחות. אם הכותב אינו מרוצה מספיק מהטעם שלו, הוא יכול לשלם לאיש מקצוע שהתמחה בטעם נכון יותר.
דוגמה: איציק אמר: “אתה יכול לבוא אלי?” דן ענה: “למה?” איציק אמר: “כי משעמם לי”. דן ענה: “אני אשאל את אמא שלי”.
אין בכתיבה הזאת שום דבר לא נכון, אבל יש כאן הרבה שנכונים פחות. עריכה סגנונית של הקטע הזה יכולה להעלות אותו לרמת נכונות גבוהה יותר.
הזזת הפסקה הזאת למעלה וקיצוץ הפסקה השניה, תשנה את התוכן למשהו ממוקד יותר. הוספת פסקת דוגמה תהפוך את התוכן למפורט יותר. והוספת פרק בספר תהפוך את הספר להיות מובן יותר. כמו כן עריכת התוכן ברמת המאקרו הגבוהה ביותר תנתח גם את הגיבורים ואת העלילה, תצביע על נקודות טעונות שיפור ותדגיש את הנקודות החזקות.